תפסיקו לבזבז חום: גרמו לנורות שלכם ל”דבר” אל הזכוכית
רוב הנורות באור אינפרא-אדום פשוט מפיצות חום, בתקווה שזה יעזור. הבעיה היא שחלק גדול מהאנרגיה הזו אפילו לא מגיע לזכוכית – היא פשוט נעלמת לאוויר.
זו בזבוז אדיר של אנרגיה.
בתהליך חימום הזכוכית, הדברים נהיים עוד יותר מורכבים, בעיקר כשמשתמשים בתוספים מסוימים בתערובת המותכת. תוספים אלו יוצרים “נקודות קליטה” – מקומות בהם הזכוכית רוצה לקלוט אנרגיה. אם הנורה שלכם פועלת באורך גל שהזכוכית לא מגיבה לו, אתם רק מעמיסים לחץ מיותר על מערכת החשמל שלכם.
התאמת החום
אנחנו לא יוצרים רק נורות שנהיות “חמות”. זה פשוט מדי. במקום זאת, אנחנו משקיעים זמן בהתאמת הפלט הספקטרלי של הנורה. על ידי שינוי חומרי החוטים והוספת ציפויים מסוימים, אנחנו יכולים לשנות את עקומת הפלט. המטרה היא לפגוע בדיוק בנקודות הקליטה האלו.
כשזה עובד כמו שצריך, החום לא נשאר רק על הפני השטח של הזכוכית – הוא חודר עמוק לתוך הזכוכית. כך אין צורך לחמם את השכבה העליונה של הזכוכית, מה שמונע עיוותים בזכוכית, והזכוכית מגיעה לטמפרטורה הרצויה הרבה יותר מהר.
החיסרון
יש כמובן חיסרון: כשאנחנו מכוונים את הקרן למטרה מסוימת, הנורה עשויה להיראות פחות “בהירה” מנורה הלוגנית רגילה. זה לא קשור לאור שאנו רואים, אלא לאנרגיה שהזכוכית מקבלת.
לכן, חשוב לבדוק היטב את מקור האנרגיה שלכם. חוטים מותאמים דורשים כמות אנרגיה מסוימת, ויש לוודא שהמערכת שלכם מסוגלת לעמוד בזה כדי שהטמפרטורות יישארו יציבות.
שימוש בזכוכית עם תכולת ברזל נמוכה
היתרון האמיתי כאן הוא המהירות. כשהזכוכית אכן קולטת את האנרגיה, ניתן להגדיל את מהירות החימום בלי לדאוג לאזורים לא אחידים.
עיצבנו את הנורות האלו כך שניתן יהיה להחליף אותן בקלות בנורות הקיימות. צריך רק להחליף אותן ולחבר אותן למערכות הבקרה הקיימות. זה כל כך פשוט.
אם אתם עובדים עם זכוכית עם תכולת ברזל נמוכה או זכוכית שחוזקה כימית, זו בערך הדרך היחידה. כך תקבלו את החום הדרוש, מבלי לפגוע בשקיפות האופטית של הזכוכית. לא יהיו עיוותים, לא טעויות – רק זכוכית שנמצאת בדיוק במקום הנכון.